והיתחלתי לגשש בעולם הזה השבוע הייתי בשני אודישנים, מדהים לגלות מה אתה צריך לגייס כדי לתת לאנשים לבחון את היכולות שלך אבל גם לגלות שכל מה שלמדת במשך שלוש שנים עובד לך מול העיניים וניסיתי לגייס כמה שיותר חוקים וטכניקות כדי לעבור את האודישן בשלום ולזרום עם בקשות הבמאי.
מונולוג אקספרסיבי או אימפרוביזיציה, מונולוג עם מילים או מונולוג בתנועה, רגשות...
כל מה שהבמאי מעלה על דעתו.
ואתה השחקן (או במקרה הזה, השחקנית) צריך לנחש לגשש להרגיש ולהוציא החוצה למה הבמאי היתכוון.
אודישן ראשון:
איחור של 10 דקות- לא מיתקבל על הדעת
אבל לפחות גיליתי ביפו שיש אזור אומנות שלם שמשכיר חללים (1:1)
אח, מה עושה שחקנית באמצע הרחוב כשהיא מגלה שמצד שמאל המספרים עולים ברחוב ומצד ימין שהם יורדים???
מתקשרת למפיקה ולה אין מושג היכן אני נימצאת.
אז רצתי לצד השני הגעתי לבנין, ניכנסתי שתיתי מים והיתחלתי... (קולות פסנתר ברקע)
משהו אקספרסיבי... בתיאטרון הכל הבעתי לא?
נו, ננסה: מונולוג עם מילים, של פירנדלו, הפך למונולוג של היתנשפויות וזעקות שבר ורצח של דמות נעלמת בחלל.
נו, זה אקספרסיבי מספיק?
לא היתקבלתי.. רק בשביל הרקורד היו לי שם עוד איזה 4 מונולוגים תנועתיים שונים ומשונים אבל, הבמאית רצתה משהו והמשהו הזה הוא כניראה לא אני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה