יום רביעי בבוקר ואין לי מה לעשות, גלשתי לי באינטרנט, חיפשתי בפייסבוק והנה עייני ננעצות בevent שיתרחש ממש בשעות הקרובות. הצגה, הצגת ילדים, מירושלים, עם מסיכות קומדיה דל'ארטה.. ועוד בחינם, לא יכול להיות!
אחרי כל זה אתם בטוחים שאני אומר שההצגה לא עמדה בציפיות... אז הסכיתו ושמעו (או פשוט המשיכו לקרוא):
אני רוצה לספר לכם על תאטרון אחד ובו 3 שחקנים כמעט בני 40 שמשגעים את הקהל על הבמה, אסי שמעוני, שמואל הדג'ס ועוזי ביטון .
הם התחילו את קרירת המשחק שלהם בבית הספר למשחק ניסן נתיב אח"כ הם הופיעו בהצגות ילדים בעכו ולבד. הם הכירו את הקומדיה דל'ארטה החלו להתמחות בה בסדנאות ופגישות עם היוצרים: אמן המסכות- פייר טוביאנה, צביקה פישזון ואדריאנו יוריסיביץ מנהל ביה"ס לקומדיה בוונציה.
הקומדיה דל'ארטה התפתחה באיטליה והייתה תאטרון עממי ונגיש לכל אחד, בעל סגנון פיסי המתאפיין במסיכות.
היא הייתה הזדמנות לשחקנים בסוף ימי הביניים לקבל כסף תמורת ההופעות שלהם.
השחקנים היו נכנסים לכפר שומעים מה הולך בו, רכילויות, שמועות, חגיגות וכו' ומאלתרים מופע. אם הקהל אהב את ההצגה הם היו גומלים להם אם לא הם היו גומלים להם בעיקר במכות.
ישנם כמה דמויות בסגנון זה דמויות קבועות שמייצגות קבוצות בתוך החברה האיטלקית ושחקנים שיחקו והתמחו בדמות אחת בלבד שעברה מדור לדור בין אב לבן (לא היו שחקניות באותה תקופה) המחזות של הקומדיה דל'ארטה היו סנריואים שהם בעצם הוראות במה למשל:
ארלקינו ניכנס
נכנסת פרנצ'סקינה
ארלקינו ופרנצקסקינה יוצאים בקפיצה יחד
כל ההצגה הייתה אלתור אבל השחקנים ידעו והכירו את התפקידים שלהם כל כך טוב שלא הייתה להם בעיה לאלתר את הסיפור.
נושאי ההצגות נסובו תמיד סביב אהבות ותחכים, החלפת זהויות והוצאת כסף מהעשירים אל העניים.
רבים מהכותבים המוערכים כתבו קומדיות ומחזות המבוססים על הקומדיה דל'ארטה כגון: מולייר("תעלולי סקפן"-מציג בתאטרון החאן "העלמות הנלעגות" "טרטיף" "בית ספר לנשים" וכו') , שייקספיר ("כטוב בעיינכם" "מהומה רבה על לא דבר" "חלום ליל קץ" ועוד'), לברכט יש מחזה שהוא טען שיעבוד אך ורק עם מסכות קומדיה דל'ארטה "מר פונטילה ומטי משרתו" ואפילו למחזאי שלנו ניסים אלוני יש מחזה המתבסס על הדמויות מהקומדיה דל'ארטה- "נפוליון חי או מת" וכמובן קרלו גוצי עם "המלך צבי" וגולדוני עם "משרתם של שני אדונים" האלמותי שרץ עכשיו בתאטרון הקאמרי ועוד' (אם יש לכם עוד הצעות למחזות קומדיה דל'ארטה, אני אשמח לקרוא אותם).
השחקנים וריטואוזים להפליא, מהשירה האיטלקית שלהם דרך הטקסט החרוז ועד לשימוש בתפאורה.
ישנו שימוש מעולה בהצגה של אביזרים מוסיקלים כגון: שליש ומצלתיים ואפילו שני מוטות ברזל להשמעת דו קרב פלאפונים...
אבל החידוש הכי מרענן שהתאטרון הזה הביא, כי זו לא ההצגה הראשונה ולא האחרונה שהם מציגים בה, זה מבטאים, אמריקאי ורוסי ואפילו אתיופי, השחקנים ערכו תחקיר ועבדו על הדקויות הכי קטנות של המבטא. בארץ כשמדברים על מבטאים ישר חושבים על הסרטים "גבעת חלפון אינה עונה" עם המבטא הרומני של סרג'יו או ב"אלכס חולה אהבה" עם המבטא הפרסי של פארוק המוגזם והגרוטסקי, אבל כאן מביאים לנו חידוש שבעולם כבר משתמשים בו שנים, בארה"ב למשל לכל חלק יש מבטא משלו ושחקנים לוקחים מורים פרטיים כדי ללמוד מבטא מסוים. גם בסרט "פעם הייתי" של אבי נשר הכניסו עבודה משחקית ותחקירית למבטאים שהם הציגו על המסך הגדול.
עבודה אמיתית, משחקית למשהו שהוא חלק מההוויה הישראלית.. התאטרון הממוסד צריך לאמץ.
בתיאטרון פסיק, כותבים לבד את המחזות שלהם תוך חיפוש אחר הדמויות ביצירה משותפת בין המחזאי לשחקנים ותוך חיפוש הישראלי בנושאי ההצגה, דמויות והעלילה ככלל. את הלהקה מניע אנסמבל שחקנים קבוע הצועד יחד שנים ומפתח שפה תיאטרלית ייחודית.
ההצגה מיועדת לקהל צעיר בסביבות כיתות ה'-ט' אבל גם צעירים יותר יהנו ממנה והמבוגרים יצאו בהרגשה שהם מבינים את עולם הנוער של היום :)
כמו כן נאמר מזל טוב לתאטרון צעיר זה על מעבר למשכן הקבע שלו- היכל תאטרון במרכז העיר ירושלים.
לאתר התאטרון: http://www.psik.org.il/welcome.asp
או בפייסבוק: תאטרון פסיק
דירוג: 5 לצנים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה