קוויאר ועדשים- ג'ולין סקרנצו' ורנדו טאראבוסי

דור חדש לתאטרון, זו הכותרת של פסטיבל הצגות שהעלו בוגרי ניסן נתיב ירושלים ותל אביב, מארסנל ההצגות שהעלו במשך השנה.
גם אני שייכת לדור החדש של התאטרון וגם עוד עשרות אם לא מאות, של תלמידים ברחבי הארץ שסיימו ב-2010 את לימודי התאטרון שלהם, אבל החלטתי לשנס מותניים לחרוק שניים ולבחור הצגה של מתחריי בשוק.
חשבתי וחשבתי, התלבטתי והתחבטתי והחלטתי אחרי הרבה מאוד זמן לחלוק כבוד לעיר הבירה שלנו וללכת לראות הצגה של שחקנים שלמדו לא בביצה הגדולה בתל אביב אלא באווירת קודש מהולה באויר צלול כיין וללכת להצגה של ניסן נתיב ירושלים (למי שעד עכשיו לא הבין)


קוויאר ועדשים- ניסן נתיב ירושלים (צוותא, תל אביב) על ההצגה:
סלווטורה הוא אבי משפחה ענייה בנאפולי. את "פרנסתו" הוא מוציא מביקור בחתונות מדי ערב, שבהן הוא מלקט מטעמים, ממלא את כיסיו ולמחרת בבוקר אשתו ולריה משווקת את "הסחורה" באמצעות אנטוניו, המחזר אחריה.
ברגע של הברקה הוא מקים את קרן סלמ"י "סיוע למיעוטי יכולת" והופך את ביתו ל"בית עניים לדוגמא" במטרה לעודד תרומות שיזרמו הישר לקופה המשפחתית. לצורך זה הוא שוכר קשיש על כסא גלגלים, מסמרטט את הבית, מקלף את הצבע ובכך הופך את הקן המשפחתי לקורע לב ופותח כיס. מכאן מתגלגלת קומדיה מטורפת על החיים התוססים מתחת לקו העוני.

המחזה "קוויאר ועדשים" מאת הסטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים הוא קומדיה קלילה על מצב כלכלי קשה.

נכנסנו לאולם לולה בצוותא, אני והחבר, ועוד כמה אנשים...ארגנו לנו מקומות טובים, כלומר, הזזנו את הבחור הגבוהה שיתחלף עם אחותו במקום כדי שאני "הקומפקטית" אוכל לראות את הבמה .

בחנתי את הבמה וזיק של קינאה עבר בתוכי, לא רק בגלל שאני מתגעגעת לבמה אלא בגלל התפאורה.
התפאורה- בית, מהרצפה ועד הטפטים על הקירות, מושא קנאתם של תלמידי דאטא, כסף, ליצור תפאורה ותלבושות כיאה לרמת המשחק בהצגה.

אבל לא בשביל להתלונן התכנסנו כאן. בית ראליסטי, מדויק, ראוי למעמד בה נמצאת המשפחה בתחילת המחזה, אך כמה ניפלא שבמכת שרביט אחת אפשר להפוך את הבמה לכל מקום בעולם (וגם לא כל כך בעולם)


ולעינינו, אנסמבל של שחקנים שעובד ומתקשר ביחד. נותנים את מרכז הבמה (פוקוסים) אחד לשני ולא גונבים אותו, מגיבים לנאמר ומקשיבים. הביקורת היחידה היא:
כשהסבא ניכנס לבמה. יש לשחקן כל כך הרבה אנרגיה הוא פשוט משך את כל תשומת לבי.
דבר נוסף הוא עיניים, ראי הנשמה, הקהל צריך לראות את העיניים כדי לדעת מה השחקן מנסה להעביר לו והיו כמה דמויות שאת רוב ההצגה בילו בלהיסתכל על הרצפה (אולי מההתרגשות).
דבר אחרון, קול, דברו ברור, איך נבין אתכם? ואני יודעת הקול שלי קטן ואני צריכה להתאמץ כשאני על הבמה, אבל בשביל זה אנחנו שחקנים, כדי שישמעו אותנו.


ואחרי כל זה אני רוצה לציין לטובה (דמויות ) את ולריה שריתקה אותי מהרגע הראשון שנכנסה לבמה. לשחקנית הייתה עמידה וטיימינג קומי שהלוואי על הרבה שחקנים, ריכוז, היא החזיקה את ההצגה וחיזקה את הפרטנרים שלה לאורך כל ההצגה.
מתילדה, שחקנית בעלת גוף קומי, קלה על הבמה וכיפית.
מרצ'לו (וסבא סימונה) טיימינג מופלא, הלוואי עליי , ושחרור הבחור נהנה מכל רגע שלו על הבמה ולא מזיק התפקידים המצחיקים שהוא קיבל לשחק.
מבחינת הבימוי- אני רוצה לשים דגש על תזמוני המוזיקה והמשחק של השחקנים, מכניסת וולריה לבמה עם הפיהוק המסונכרן לאופרה ועד לכניסת הבן שרקד 3 ימים רצופים בתחרות ריקודים.


נהניתי מכל רגע בהצגה, עברו עליי שעתיים נהדרות והזמן פשוט, עף.




קאוויאר ועדשים
מאת ג'וליו סקארניצ'י ורנצו טארבוזי
נוסח עברי: דורי פרנס
בימוי: דור צויגנבום
תפאורה ותלבושת: דלית ענבר
מוסיקה: עדי כהן
תאורה" אסי גוטסמן


דירוג: 4 ליצנים