הערב האחרון של "תיאטרון דאטא"

זהו, יום רביעי היום, הערב האחרון של "תאטרון דאטא" היה בחמישי כבר לפני

שבוע...

כמה הופעות היו לנו לפני קהל בשלוש השנים האלה, כל כך הרבה יצירות מקוריות.

לי היה המון מזל בבית הספר אני הגעתי בשנה א' חודשיים וחצי אחרי תחילת הלימודים, רעננה וחדשה אחרי 4 חודשים טיול בנפאל, תאילנד וניו זילנד (אבל זה נושא ליום אחר). ישר לתחילת עבודה על פרזנטציה בית ספרית. 13 אנשים נרתמים לעבודה יחד על קטעים שונים מחיי היום יום הבית ספריים (תאטרונים כמובן)

מהאופרה הסינית, קונטאקט אימפרוביזציה, עבודה על מונולוגים, סיפורי ילדים- משלי לפונטיין: "העגור והסרטן" אני הייתי הסרטן, "השועל והעורב".

העלינו פעמיים את הערב הזה במקום שלא ממש ניראה כמו תאטרון אבל, עם כישורים כמו שלנו מי צריך במה אמיתית... אנחנו יכולים לעבוד בכל מקום: ברחוב, בקניון, על קרוסלה בלונה פארק בתאטרון הממוסד בפרינג' (אז אמא אל תדאגי תהיה לי עבודה ). ובאמת כל מי שראה את הערבים האלה הבין שאנחנו לא בית ספר רגיל שיש פה משהו מיוחד.

שנה א' עברה לה עם כל הקשיים האפשריים, האינטריגות הבין אישיות והחששות למי ממשיך שנה הבאה והאם בית הספר ממשיך בכלל,הצגת סוף השנה הייתה מאוד מגוונת אבל לא הייתה מוצלחת מספיק. העלינו בה קטעים אישיים מהשנה שכל אחד שרצה העלה. למשל באקרובטיקה: רולה בולה שזה קרש עץ שצריך לשמור על שיווי משקל ועליו אפשר לעשות ג'אגלינג או לסובב חישוקים וכו' וכמו כל בית ספר למשחק רגיל גם לנו נבחרו דיאלוגים והעלינו אותם בזוגות (דיאלוגים לא?)

אבל שלא כמו בבתי ספר אחרים אנחנו הצגנו ז'אנרים שונים ולא את אותו דיאלוג 6 פעמים עד שהוא יוצא מהאוזניים.

(בלי להעליב אף אחד כמובן).

שנה ב' הייתה השנה הכי פורייה שלנו, העלינו ערבים פתוחים על נושאי משחק שונים ושתי הצגות עם שני במאים שונים.

ואלו הם:

המקהלה היוונית, החוטא, השוטה והבופון

קומדיה דל ארטה והמספר

ערב יצירות אישיות

ערב שירה

"הפיזיקאים" מאת פרידריך דיורנמט בבימוי רותם קינן (אנסמבל ציפורלה) בוגר ניסן נתיב

"חתונת הדמים" מאת פרדריקו גרסייה לורקה בבימוי רן שחל בוגר סמינר הקיבוצים

שנה ג' אומנם לא הייתה פוריה כמו שנה ב' אבל בהחלט יצא לנו לעבוד על כמה הצגות מאוד מעניינות.

קודם כל עבדנו עם הבמאית שירילי דשא ביתו של אברהם דשא פשנל.

כתבנו את הצגה מאפס, שירילי הביאה את כל הדמויות ואת הסיפור הכללי ואנחנו ממש בראנו סצנות.

אני שיחקתי את גלוריה, מנהלת בנק מתוסכלת מינית וגילית (אם אפשר לומר כך) שממש רוצה להיראות צעירה באיזה 20 שנה לכן היא מחליפה מוח עם ביתו הצעירה והכוסית ,לונדון, (קטרינה טפליצקי) של בעל הבנק.

היא אולי לא התכוונה לזה אבל התוצאה בהחלט יצאה מעבר לכל הציפיות שלה.

את ההצגה הרצנו בבית הספר כ-6 פעמים פעם., אחת בצוותא ואחת לחודש בתיאטרון גבעתיים. חוויה קשה לתיאטרון הפרינג' ולתלמידי בית הספר, מכיוון שהתלמידים היו צריכים להביא את הקהל. אחרי שאמא הגיע 3 פעמים והבאנו את חברינו עוד 3 פעמים, נשארו לפחות עוד 3 הצגות שאליהן היינו צריכים להמציא קהל.

כל מי שהיה צריך לפרסם הצגה שלו יודע שבלי כסף זה קשה מאוד. ובלי כסף אין מפיק או אמרגן ובלי זה, חברה, אין קהל... אבל תאמינו או לא גם אם מפרסמים בכל אתר אפשרי באינטרנט וגם אם עושים תחרויות לקבלת כרטיסים חינם גם אז זה מאוד מאוד קשה להביא קהל.

ואנחנו תלמידים, ועובדים, אין לנו זמן להתרוצץ ברחובות כמו שציפורלה (בחוכמה רבה יש לציין) עמלו במשך שנה ומשכו קהל להצגה שלהם.

ולכן, אחרי 10 הצגות וחצי שנה המשכנו הלאה. (עצוב אבל ראלי)

הפרויקט הבא היה ערב ליצנות

וההצגה האחרונה הייתה "המעגל" (ראה תמונות וקישורים למטה)

והערב האחרון החותם את שלוש השנים המדהימות האלה ארכיטקטורה מתנועעת

*סתם כדי שתדאו, התמונות פה הן מההצגה האחרונה שלנו: "המעגל" מאת ארתור שניצלר בבימוי: אברהם דנא.

התמונות צולמו ע"י אילן עמיחי ומי שתהה מי יצר כאלה תלבושות מהממות: תפרה עמלה והכינה ימים כלילות- הלן בודיאניצקי.